<h1>ספר אוריין תליתאי — לרבינו דוד אבן יחייא פרק ג'</h1>
<h2>דף מח.</h2>
בתיקונים שתקן הגמר' להכשיר נקב בפועל. ומיני הסירכו' הנכנסים תחת הסוג הנזכר כמו שפירשתי בפרק הקודם וקודם שאזכור התיקונים יש לדעת כי לפי מה שהביא הרב ר' יונה בפי' ההלכות משם רבינו האי גאון ז"ל אין תקון לחולי הסירכא מאומה לדופן מפני כי זה המין לא תמצאוהו אלא כמו שכתב ר' נחמן ריאה הסמוכה לדופן ודקדק הגאון ז"ל כי יש חלוף בין סמיכות לסריכות כי סמיכות משמעותו ע"י חוטין רירים ולחות ואז בודקין אותו במיני התקונים העתידים לזכור אבל בסירכא אין תקון כלל כי כל סירכא לדבריו יש בה נקב בפועל. וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ולפי דעתו ר' נחמן לא תיקן אלא הסמכיות והסירכו' טרפו' בהחלט. ובסבר' זה יש חומרא יתיר' שיהיו כל סירכו' באומה טרפו' בהחלט. ורוב הפוסקי' לא חששו לדבריו. אלא דברו בסירכא שהיא חוט שיש בו ממשות ותקנו אותה להכשירה. שנית צריך לדעת שהתקונים שאנו עתידי' לזכור ואליהם תכלי' הפר'. מהם לדעת אם זאת סירכא או לאו ומהם כי גם שהיא סירכ' קיימת ומוחזקת טרחינן לדעת מקום צמיחת' אם היא מהריאה או מהדופן כי אם התחלה מהדופן כשר' שלא נטריף לחיבור בלבד אלא להתחל'. ולפעמים גם שהיא סירכא קיימת ושתי ראשיה מחוברים במקום שהנקב פוסל מטרח טרחינן להכשרא והוא בידיעת אם הוא מקום ריביתייהו או לאו כי טעם מקום רביתייהו לפי רש"י מפני שגם שיהיה שם נקב קודם הסירכא אין לחוש כי לא תתפרד בזה המקום ויש לה מחסה ומסתור. ולדעת הראב"ד במקום רביתייהו לא יתהוה הסירכא מחמת נקב אלא מחמת דוחק המקום ההוא. שלישית צריך שתדע כי התקונים שהוזכרו בגמרא הם חמשה. ומהם מיוסדים לאונות. ומהם לאומות ומהם כוללים לכל מקומות הריאה כמו שנבאר בטבע כל א' ואחד. כי המקום היותר מוכן לקבל רפואה אפי' הנקב בפועל הוא גב האונה ואחריה הגב מהאומה הסמוכה לדופן. ואחרי' האונות והורדא הסמוכין לטרפש ולשומן הלב וכיוצא כי הורדא וכל השטח הפנימי אין לו תיקון בשנסרך לדופן. ולזה כל תקון שיתקן האומה יתקן האונו' אבל לא יתהפך. התקון הראשון נקרא כסדרן. חדשו רבא בסירכות האונות במין הא' מינה בה והוא אומרו הני תרתי אוני דסמיכי להדדי לית להו בדיקות' ה"מ שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו וכשרה. וגם כי בפ' הד' נבאר מהו כסדרן באורך עם כל זה לצייר התיקון הזה נבאר על מה מורה השם לפרש"י כסדרן היינו סירכא מאונא לאונא שאצלה בין מחיתוך לגב בין מגב לגב הכל כשרה. ושלא כסדרן מהאונא למה שאינה סמוכ' אצלה. ולבעלי התוספות כסדרן יותר קצר והוא מחיתוך לחיתוך ואפי' שיהיה הסירכא באלכסון ולר' חננאל אף במקום החיתוך צריך שלא יהיה שם פילוש כמו שנבאר עדיין. וזה התיקון זכרו בגמ' באונות ולפי קצת הפוסקין מועיל לאומות גם כן. אבל לא תועיל לורדא כלל שהכל בערך מצבה שלא כסדרן ואפי' מכיס שלה שקס"ד שיהיה מקום רביתייהו. כבר כתב רש"י שאינה מקום רביתא שלפעמים הורדא תצא לחוץ מן הכיס. וכן כתב רבינו משה בפי"א (בדעת) [כדעת] המנהג וכן וורדא שנמצאת דבוקה בכיסא או חוט יוצא ממנה לכיסא אוסרין אותה. התיקון הב' נקרא סתימא. וזה המין חדשו רב נחמן כשיש באונות נקב בפועל שמצד המשכה תטרף מיד. תקנה רב נחמן במ"ש ריאה שניקבה (בה) ודופן סותמתה כשרה ר"ל כשנקבה השטח הגב לנוכח הדופן מהצלעות ובא רבינא ואמר והוא דסביך בבשרא ר"ל שיהא מסירוך בבשר הדופן עם הריאה באופן שלא תתפרק לעולם ואם רבינא חולק או מפרש או מצריך סרוך בבשר לבד או צלעות עם בשר הכל תשמע במקומו הפרטי'. התקון הג' בדיקה. ר"ל נפיחת הריאה לדעת אם מבצבצה אם לאו. וזה התיקון מציאותו נזכר באונות במ"ש לית להו בדיקותא. כי בדיקה סתם על נפיחת הריאה יאמר. ובמקצת הנוסחאות הוזכרה באומה כדברי רבים שאמ' דלא מפקא זיקא. שנראה שיש בדיקה לראות אם מפקא רוחא או לאו. וזו הנוסח' אינה מוסכמת לדעת הכל ולכן נאמ' שמרי שמעתתא מהבדיקה הוא רב נחמיה בדיק ליה בפשורי ובא על האומה. ואם התקון הזה תועיל לאומה מכ"ש שיועיל בחולי ההוא לאונא וגם רבים מהמפרשים הרחיבו שיועיל לסירכות המקומות שלא הוזכרו בתלמוד כפי מה שתראה. התיקון הרביעי בריאות וזהו מ"ש רב נחמן העלתה צמחים חוששין לה שנראה שלדעת רב נחמן כאשר הריאה בריאה ושלימה מאבעבועות וצמחים גם שיהיה בה סירכא נפשוט שלא התחילה הסירכא מהריאה אלא מהדופן ומקום ההתחלה הוא מקום הראיה להכשי' ולהטריף. התיקון הה' מכה וחולי בדופן וזה התיקון חדשו רבנן במ"ש אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה אי איכא מכה בדופן תלינן בתר דופן וכשרה. ולפי דעת רוב הפוסקי' שהמכה בדופן מכריח שהסירכא התחילה מהדופן ולכן נכשירתה אבל אם יהיה שם נקב בפועל נרגש לעין לדעת אלו נטריפנה אפי' שיהיה שם מכה. ולפי מה שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכו' שחיטה. המכה תועיל לנקב לדעת אם לאחר שחיטה ניקבה או לאו כמו שאני עתיד לבאר בפ' הבא ב"ה. והפוסקים חדשו תקון ששי נקרא בדבריהם נענוע. וזה התיקון תכליתו מפני שיש בסירכא דעות. מהם סברו שהסירכא חוט חזק שלא תתפרק אפי' שימעכו אותה בין האצבעות כל היום ולכן נהגו במקומות הרבה למעך ולמשמש הסירכא בין האצבעות דקים להו שלא תתפרק אם היא סירכא אמיתית וכבר הרשב"א ז"ל הביא המנהג הזה והכה אותם על קדקדם במ"ש שבעלי המנהג הזה מאכילין טרפות לישראל ושאין ראוי לעשות כן אבל גדר הסירכא ל"ש עבה וחזקה ול"ש דקה מן הדקות הכל יכנס בגדר סירכא כמו שהבי' הרב ר' משה בפי"א מהלכות שחיטה שהמנהג בישראל שאם נמצאת חוט יוצא מן האום של ריאה לאיזה מקום שיהיה. ואפי' החוט כחוט השערה אוסרין אותה. ולפי שב' אלו המנהגים מקבילים הראשון מכשיר החוטים שמיד יתפרדו בין האצבעות והב' (מעריף) [מטריף] באיזה חוט שיהיה הורה מר יעקב גאון כדמות פשרה ביניהם שאין ראוי למעך בין האצבעות שכל סירכא יתמעך. וג"כ אין ראוי לאסור מפני החוטין הדקי' ולכן נוכל לאחוז הריאה בקנה ולנענע הריאה בכללה ג' או ד' פעמים יפה יפה וכל סירכא הניתקת ע"י נענוע זה כשרה. ומצאתי בשם חכמי לוניל כי הסירכא אם היא מטרפת היא מפני שעתידה להתפרק ולכן הכשירו בסירכא כסידרן מפני שאינה עתידה להתפרק ולפי זה הטעם אם הסירכא בעצמה יהיה כ"כ עבה וחזקה שלא תוכל להתפרק ראוי שתהיה כשרה. ואפי' שיהיה בורדא ובשאר המקומות הנקראים שלא כסדרן. ולתת גבול לחוזק הסירכא הזאת כמה יהיה העובי לשלא יתפרד הביאו דמיון מחלוחלת שאם נשאר ממנה מדובקת כמלא ביטרא כשרה כי בזה השיעור קים לגמרא [נ' ע"ב] שהיא בחוזק ומלא ביטרא פירשו רוחב ד' אצבעו' בשור הגדול ובערך זה לשאר הבהמו' ולכן הכשירו הסירכות כשהן עבות וחזקות ונתנו סימן [ישעיה מ"א] אומר לדבק טוב הוא. וכאשר בא הוראה לידי בדבר כזה לא אסמוך על אלו הקונדריסי'.
